בתקופה האחרונה, כך מדווחים לנו כלי התקשורת, מספר המשפחות בחינוך הביתי גדול בקצב מסחרר. בשטח הבשורה מורגשת: בימים האחרונים דיברתי עם לא מעט משפחות שיצאו השנה לחינוך הביתי. משפחתי ואני, עמדנו בפתח הדלת הזו ממש לפני כמעט שנתיים עם שני ילדים בני שנתיים וחמש. היציאה מהמערכת לחינוך הביתי, היתה מסע מרתק ופותח עיניים. לפעמים קשה לי להאמין שרק לפני שנתיים הייתי האמא הזו ששואלת מיליון שאלות בדפיקות לב מואצות מהצד השני של השפופרת.

אל תבינו לא נכון, אני לא מחפשת להיות מסיונרית, אני רק מבקשת לצמצם את הפער בין מה שה"רחוב" חושב למציאות אותה אנו חיים. העניין עם חינוך ביתי, ממש כמו עם פייט קלאב, החוק היחידי הוא שאין חוקים (למי שאוהב חוקים אתן ספויילר קטן: יש חוקים, רק שאני, משפחתי וקהילתי אחראים על לבנות אותם). הדבר היחידי הבטוח שמאחד בין משפחות הוא ההחלטה לא לשלוח למערכת. זהו. זו וודאי הקהילה עם המכנה המשותף הקטן ביותר.

מסיבה זו, הייתי צריכה ללמוד לעשות משהו שקשה לי: לדבר על עצמי. כן, תנו לי מאמר וציטוט של עובדות ואשמח להתחבא מאחוריו. לדבר על עצמי זה כבר משהו אחר. אבל בשביל הפוסט הזה אני מוכנה לצאת מאיזור הנוחות שלי. אז בואו נצא לדרך. לצורכי נוחות סיכמתי לכם בכותרות שאלות שאנשים שואלים אותי, ובתכלס, אני בעצמי שאלתי לפני שנתים:

איך יש לכם חברים?

זו השאלה האהובה עלי מכולם, כי יש לנו יותר מידי חברים (סתם, אין כזה דבר). שגרת השבוע שלנו מתנהלת סביב מפגשים המזכירים במידה מסויימת את חיי הקהילה של פעם. לבת שלי יש את החברים שלה, לבן את החברים שלו, ולי את החברות שלי. אנחנו פוגשים אותם על בסיס יומי בפעילויות משתנות (יש מפגשים שההגדרה שלהם היא רק מפגש חברתי, יש שמלווים בחוג ועוד). תהליך החיברות של הילדים בריא ומעורר השראה.

הילדים שלך מנותקים מהעולם, איך הם יחושלו?

אז דבר ראשון, הילדים שלי חיים בעולם. המפגשים שלנו עם משפחות אחרות מתרחשים בים, במוזיאונים, בטבע, בשוק ועוד הרבה מרחבים ציבוריים אחרים. דבר שני, אנחנו לא חיים בוואקום. בחיים שלנו עולים אותם הקשיים שיש במערכת הבית ספרית; ילדה שהופכת להיות "מלכת הכיתה", ילד מרביץ, ילדה שלא מצליחה לשחק ואם כן נשארת פאסיבית במשחק. אבל אם עולה קושי שכזה, הילדה שלי יודעת שהיא יכולה להעזר באחד המבוגרים בסביבתה או בי אם צריך. וגם ילדים אחרים ואמהות אחרות יודעות שאני שם בשביל לעזור כשצריך. אוי, זה נשמע דביק…טוב, החיים שלי דבש.

איך הילדים שלך לומדים? את מלמדת אותם?

יכול להיות שהילדים שלי מחוננים באופן מיוחד, אבל ללכת הם למדו לבד. מעבר להיותו חרוז המשפט הזה גם ציני. כל הילדים לומדים ללכת לבד, כשההורה שם בשביל ללוות את הילד לפי הצורך. התמונה הזו היא דימוי לכל תהליך למידה באשר הוא: הלמידה היא תהליך של הילד, ואני כהורה יכול לעזור לו וללוות אותו בתהליך. אני יכול ליצור מרחב למידה, להכניס למידה ללו"ז השבועי, לרכוש או לייצר חומרי למידה ועוד, אבל הלמידה בפועל היא של הילד. אחד היתרונות הגדולים של החינוך הביתי, הוא שהילד הופך בגיל די מוקדם לאוטודידקט.

בהמשך לטענה שהלמידה היא תהליך אקטיבי של הילד, יש להחליף את השאלה "האם את מלמדת אותם" המרמז על פאסיביות, בשאלה "האם אתם לומדים יחדיו". וברור שהתשובה היא שכן. אנחנו לומדים דרך משחקים ופרוייקטים בבית, דרך פעילויות יזומות בקהילה, חוגים, עם הסבים והסבתות, והדודים והדודות, ואפילו עם המוכר בשוק (תודה שהיית סבלני, לילדה בת 6 לוקח זמן לחשב).

איך הם ישתלבו במערכת בהמשך ואיך יעשו בגרויות?

ההשתלבות במערכת היא אחת השאלות שנשאלות גם בפורומים של בתי ספר אלטרנטיביים. קיים חשש כללי שאם הילד יגדל במקום טוב מידי, לא יהיו לו את הכלים להתמודד עם המערכת אחר כך. אני מאמינה בלב שלם בכך שהמצב הפוך לחלוטין, ממש כמו בטבע: הענק לזרע את התנאים האופטימיים לצמיחה והוא יגדל בסיס איתן של שורשים וגזע. כך כאשר יצא מהחממה לאויר הפתוח ויפגוש סופה, הוא יהיה חזק מספיק כדי להתמודד איתה. השאלה אם הבת שלי תעשה בגרות, היתה רלוונטית כשביתי היתה במערכת החינוך ממש כפי שהיא רלוונטית כיום, וגם אז התשובה היתה שהיא יכולה לעשות הכל, אבל מבחינתי זו בחירה שלה. אם תשאלו את בעלי, היא תעשה בגרויות בכיתה י'.

אתם לא עוברים על החוק?

באמא שלכם, זה חוקי לגמרי. פעם בשנה ממלאים טופס של משרד החינוך ומגיעה הביתה מפקחת מטעם המשרד והעירייה. מטרת התהליך היא לדעת שהילד מקבל את כל צרכיו ולוודא שאין הזנחה. הגשת הטופס היא בעצם בקשה לקבלת פטור מחוק חינוך חובה, והאישור לפטור מהווה אישור לימודים, כך שאם אוספים 12 שנות אישור זה שווה ערך ל12 שנות לימוד לכל דבר ועניין.

מה האקדמיה אומרת על חינוך ביתי?

מחקרים על חינוך ביתי מצביעים על יתרון גדול, הן בפן הסוציאלי והן בפן האקדמי, לילדי החינוך הביתי. בעלי ואני ישבנו במשך חודש שלם מול גוגל סקולר כדי לקרוא מחקרים, והלסת שלנו נפלה לרצפה.

לסיכום, הרשו לי להבהיר: בחינוך הביתי כל אחד מנסח לעצמו את תפיסתו שלו, ובונה לעצמו את מבנה השבוע. החינוך הביתי נראה שונה אצל כל משפחה ומשפחה, וזה חלק מהקסם: החיים בחינוך הביתי הם מה שאתה, המשפחה שלך והקהילה שלך יעשו מהם.