תמיד טוב להתחיל מאמר בציטוט של פינק פלויד, אבל האמת שהכותרת מטעה והמאמר איננו עוסק בeducation אלא במושג  schooling, שכלל לא קיים בשפה העברית. מאחר והמילה לא קיימת בשפתינו, נוצר לעיתים בלבול בין שני המושגים: education & schooling. האמת היא, ששמו של המאמר אם כבר צריך להיות:we don't need no schooling. אבל מה לעשות, פינק פלויד כבר לא איתנו, כך שאת שם השיר כבר כנראה לא ניתן לשנות.

ראשית נשאל: 'מה קדם למה?'- הסקולינג או האנסקולינג?  האנסקולינג הוא מונח או רעיון אותו הגה ג'ון הולט בשנות ה-60. הולט הקדיש את חייו לכתיבת ספרים ועיתונים בנושא, וליוו משפחות בחינוך ביתי שבחרו ליישם את הגישה הזו עם ילדיהם בביתם. התחילית השלילית, גורמת לקורא לחשוב שהגישה בסך הכל אומרת לא לעשות סקולינג, אבל בפועל, זו גישה מורכבת ועמוקה אפילו יותר מחברתה ה"חיובית". עם זאת, אם המושג הגיח לאויר העולם רק בשנות השישים, כמובן שהסקולינג, ש"הומצא" במהפכה התעשייתית, הוא שקדם. אבל רגע,  איזו למידה בדיוק חוו ילדים לפני "המצאת" הסקולינג? הרי הילדים גדלו לצד הוריהם בבית, ולמדו מן החיים עצמם. אפשר לומר שהם יישמו את האנסקולינג, לפני שהמושג בכלל היה קיים. אוף. כבר יש לי סחרחורת. למה לעזאזל כל כך קשה להחליט מי קדם למי?

התשובה לדעתי, נעוצה בכך שהמושג אנסקולינג, בעצם נולד עם לידת הסקולינג. ממש כמו אור וחושך, רע וטוב, שחור ולבן. שני המושגים הם בלתי נפרדים האחד מן השני. ג'ון הולט לא היה הראשון שראה את התוצאות השליליות של הסקולינג, אבל הוא בהחלט היה הראשון שטען שהדרך היחידה להתמודד עם כשלון המערכת היא להשמיד אותה מהייסוד. כעת הרשו לי לחזור ולחדד: הולט לא אומר להפסיק לחנך, או ללמוד. הוא מציע להפסיק לעשות סקולינג: להפסיק להגיד לילד מה לעשות בכל רגע ביום, להפסיק להושיב אותו מול לוח ועל כסא, להפסיק ללגרום לו לחשוב שהידע נמצא אצל המורה, להפסיק לבחון אותו, להפסיק להחליט בשבילו מה הוא צריך ללמוד ואיך, להפסיק לפחד שאם לא נאכיל את הילד בכפית את החומר הוא לא ידע אותו ועוד ועוד ועוד. נשמע לכם שיש פה יותר מידי "להפסיק"? אז אולי נדבר על מה "להתחיל": להתחיל לאפשר לילד לחקור את העולם, להתחיל לחיות עם הילד בעולם, להתחיל להאמין ביכולת של הילד ובכוחותיו להיות אוטודידקט, להתחיל למצוא את עצמך במקום של מנחה לפי הצרכים האמיתיים של הילד ולא הצרכים שלך כהורה.

כיום אנו חיים בעולם חופשי, וכל אחד זכאי לבחור לילדיו שלו את המסגרת הנכונה, בין אם היא ביתית ובין אם היא מוסדית (אגב, יש כיום גם בתי ספר המייסמים באופן מסויים את רעיונות האנסקולינג, כמו למשל סאדבורי ודיאלוגי. שמעתם את זה?? הולט מחייך בקברו). אין ספק שהבחירה במסגרת הנכונה והמתאימה חשובה, אבל זה כבר דיון בפני עצמו, ואולי אפילו ספר שלם, עם זאת, תסכימו איתי שלכל משפחה, יש את רגעי האנסקולינג שלה, בין אם כשמשחקים משחקי קופסא בשבת בבוקר, או שנוסעים לארץ רחוקה ולומדים כמשפחה על ההסטוריה והגיאוגרפיה באופן טבעי. בסופו של יום, את האנסקולינג אי אפשר להפריד מהחיים. משום שהם פשוט החיים עצמם.

נ.ב

זו רק אני או שהמסקנה מובילה לכך שהסקולינג זה ההפך מהחיים? מצמרר…